טלפון להזמנות 04-6608641
יוסף ברץ - מראשוני דגניה
כשמלאו ליוסף שלוש שנים שלחו אותו הוריו לחדר ללמוד. הוא נודע כ"ראש טוב", החל ללמוד חומש בעצמו וידע בעל פה פרקים מתהילים. בגיל תשע עבר לבית ספר עממי בקישנייב. נודע גם בכישרונו המוזיקלי, שירש מאביו, ולמד לנגן בתוף ובחצוצרה.
כשהחלו רוחות הציונות מנשבות ברחוב היהודי הצטרף יוסף לתנועת צעירי ציון והסתופף בחברתם של המנהיגים דאז, יוסף שפרינצק וחיים גרינברג, והוא בן 14 בלבד. בגיל 16 החליט לעלות ארצה. ההורים התנגדו לנסיעתו, ורק הודות לנחום טברסקי - שהבטיח לקחתו תחת חסותו ולהשגיח עליו - הסכימו שיעלה לארץ ישראל. באניית צליינים רוסים הפליג לארץ בתנאים קשים.
בטבת 1906 הגיע ליפו, והוא בן 16 בלבד. עוד באותו יום הלך ברגל לרחובות, וכבר למחרת עבד בפרדסו של סמילנסקי "בפתיחת" בורות. כעבור שלושה חודשים עלה בפקודת מנהיגי "הפועל הצעיר" לירושלים ללמוד סתתות, עבודה שנעשתה כולה בידי ערבים. ביום עבדו הסתתים היהודים, ובערב למדו שרטוט בבצלאל. באותה תקופה חלה יוסף בקדחת (מלריה) והיה מאושפז בבית חולים במשך שבועות.
יוסף המשיך לעבוד כסתת ביפו, ואחר כך - בעתלית. בתקופה זו הכיר את מרים, שבאה לבקר את אהרון אחיה - אף הוא חבר בקבוצת הסתתים, ונוצר ביניהם קשר ראשון.
ב-1908 עבר יוסף לזכרון יעקב, שם הגשים את חלומו - לעבוד בחקלאות.
ב-1910 הצטרף לאנשי הקומונה הרומנאית בחדרה. קסמה לו חדרה על עברה החלוצי וחיי הקומונה. הקשרים בינו לבין מרים הלכו ונתהדקו. ב-1910, כ"ה בתשרי תרע"א, באו ראשוני הקבוצה לאום ג'וני לקבל לידיהם את המקום מקבוצת הכיבוש "החורש". שם גם חתמו על החוזה עם "הכשרת היישוב בא"י", ויוסף היה בין החותמים. עם חנוכת הבתים הראשונים בדגניה, בחודש סיוון 1912, נחוגה גם חתונתם של יוסף ומרים, המשפחה הראשונה בקבוצה. זו גדלה למשפחה מרובת ילדים - שבעה בנים ובנות.
יוסף היה פעיל בחיי הקבוצה ובחיי תנועת הפועלים. ב-1919 יצא בשליחות תנועת הפועלים לחדש את הקשר עם יהודי רוסיה לאחר המהפכה הבולשביקית, מגע ראשון של החלוצים מארץ ישראל עם יהודי רוסיה. הייתה זו נסיעה רבת עניין והרפתקאות. בשובו לדגניה מצא את חבריו אבלים על יוסף בוסל ז"ל, שטבע בכנרת באותו לילה.
ב-1920 נוסדה "ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל", ויוסף היה בין המייסדים. ב-1921 - תרפ"א יצא בשליחות לארצות הברית עם ברל כצנלסון ועם מניה שוחט.
בארצות הברית ביקרו בקומונות של הדוכובורים.
הוא חזר ארצה כשפרצו מאורעות הדמים ביפו ובתל אביב. היה בין מגיני יפו, ואף נפצע שם. בתרפ"ג - 1923 היה ציר בקונגרס הציוני בקרלסבד. ב-1927 נסע עם פנחס רוטנברג לעבר הירדן לאשר את קניית אדמת נהריים. הוא התמיד בפעילותו בשירות המדינה - במוסדות הלאומיים ובקונגרסים הציוניים.
במלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, התגייס לצבא הבריטי, והקים את ה"ועד למען החייל". בתפקיד זה ביקר במצרים, באוסטריה, בבלגיה ועוד, ונפגש עם החיילים המגויסים מהארץ. הוא נפגש גם עם בני דגניה, וביניהם שלושה מבניו שהתגייסו לצבא הבריטי: גדעון, עמוס ויויה.
בתש"ח פעל במחנות העקורים בקפריסין. בתש"ט נבחר לכנסת הראשונה, והיה חבר בה ארבע שנים.
משך כל השנים שהיה בשליחויות שונות הקפיד להגיע הביתה בכל סוף שבוע, היה מחליף את בגדי הייצוג בבגדי עבודה ויוצא לעבודתו - מטאטא ומנקה את המדרכות, את הדשאים, את הרחבה שלפני חדר האוכל ואת הרחבה שלפני הטנק. הוא שמר גם על ניקיון בית הקברות בעזרת הילדים שגייס לתפקיד זה.
יוסף היה מארח במסירות ובאהבה כל תייר ומבקר שפגש בדגניה ומסביר לו את אורחות חיינו. הוא ראה בפעילות זו שליחות לאומית.
בלילות שבת הקפיד להשתתף במסיבות, וליד השולחן הערוך נהג לספר על פעולותיו בארץ ובעולם, וכל הקהל מקשיב. בתום המסיבה התאספו סביבו כל חובבי השירה, כשיוסף מלמדם שיר חדש.
משנת תש"ט עמד בראש הוועד למען החייל, כשכל הפעולות מכוונות לרווחת חיילי צה"ל. בשנת 1956 היה מזכיר פנים בדגניה, אבל לא זנח את פעילותו בוועד למען החייל.
יוסף ראה בתיעוד פעולותיו הציבוריות וקורות דגניה משימה חשובה, ובחוש של ארכיונאי תיעד ושמר כל דבר שנראה לו חשוב לסיפורה של דגניה. הוא גם ניחן בכישרון כתיבה, וספרו "כפר על גדות הירדן" תורגם לשפות רבות - ואפילו לכתב ברייל - ונפוץ בארצות רבות.
יוסף כתב מאמרים רבים ופרסמם בעיתונות התנועתית והכללית.
לאחר מותו נתפרסם ספר יוסף ברץ, המספר על חייו ועל פעילותו הענפה.
כשחלה נותק מפעילותו ונאבק במחלתו, עד שהלך לעולמו, והוא בן 78.
השאיר את אשתו מרים ומשפחה ענפה - בניו גדעון, דבורקה, עמוס, יויה, ביה, מיכל ואלי ומשפחותיהם.
יהי זכרו ברוך
צור איתנו קשר
בואו ותיהו חברים שלנו
עדכונים וחדשות על הנעשה בתיירות דגניה א'
כל הזכויות שמורות לתיירות דגניה א' ©