הטנק של דגניה הפך לסמל בתולדותיה של מדינת ישראל. הוא נכנס להיסטוריה כסמל למעשה גבורה בקרב הגנה של מעטים מול רבים, ליכולת האדם מול הפלדה ולנחישותם של מתיישבים בהגנה על ביתם.
הטנק היה שייך לצבא הסורי שתקף את צפון עמק הירדן מכיוון מזרח, ממורדות הגולן במלחמת הקוממיות, במטרה לחדור למרכז הגליל התחתון בדרכו לחיפה, ולחצות לשניים את המדינה שבדרך.
כיום נמצא הטנק במקום בו נעצר על ידי חברי דגניה ולוחמים נוספים מחטיבת גולני וחברי קיבוצים שכנים במלחמת העצמאות, ומאז משמש כאנדרטה לגבורת המגינים.
הטנק מסוג "רנו" מתוצרת צרפת משנת 1934. לטנק שני אנשי צוות, מפקד היושב בצריח והוא גם מפעיל התותח והמקלע ונהג היושב מתחתיו בקידמת הטנק.
הטנק חמוש בתותח 37 מ"מ ומקלע מקביל, והמנוע בן 85 כוח סוס עם מהירות מירבית של 20 ק"מ בשעה. הטנק נקרא "טנק רגלי" ותפקידו היה ללוות את חייל הרגלים בשעת ההתקפה ולסייע להם באש תותחים ומקלעים. במלחמת העולם השנייהל לאחר הניצחון הגרמני על צרפת, תפס הצבא הגרמני את הטנקים והסיר מהם את הצריח, מאות טנקים אלו שימשו למשיכת עגלות אספקה ותחמושת לחיילי הוורמכט בערבות סיביר ובקרבות בשונים